ישראל נטגייד בע"מ ואח' נ' החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית ואח' 1 ספטמבר 2011

פסק דין

הצדדים

1.הנתבעת 1 הינה זרוע של ההסתדרות הציונית העולמית, זרוע אשר ממונה על כל נושא ההתיישבות בחבלי הארץ שמעבר לקו הירוק. אזור הגולן הוא אחד מאזורי הפעילות של הנתבעת 1. הנתבעת 1 מעודדת מתיישבים ויזמים להגיע ולהתיישב בגולן, מתוך הנחה שעידוד יזמים ייצור מקומות תעסוקה בגולן, ויתרום להגדלת האוכלוסייה בגולן. הנתבעת 1 מעניקה סיוע התיישבותי מותנה, בדרך של מתן הלוואות, למתיישבים אשר עומדים בקריטריונים מסוימים. התכלית של ההלוואות הללו היא לקדם מיזמים בגולן, ולפתח את האזור מבחינה התיישבותית, כלכלית ותעסוקתית. מסלול הסיוע של הנתבעת 1 פתוח לכל מתיישב או תושב שרכש בית באחד מיישובי הגולן, ומתגורר בו, ורוצה להקים מיזם בגולן.

הנתבע 2 היה מנהל חבל הגולן של הנתבעת 1, משנת 1998 ועד שנת 2006.

2.התובעת 1 היא חברה רשומה כדין בישראל העוסקת בפיתוח תוכנה ובהדרכת מחשבים. בעל השליטה בחברה הוא גן-שיר סטבינסקי. התובעת 2 היא חברה רשומה כדין בישראל העוסקת בשיווק מוצרי קוסמטיקה מים המלח. בעלת השליטה בחברה היא אמו, הגב' חסיה סטבינסקי.

מר זאב סטבינסקי (שהוא בעלה של חסיה, ואביו של גן-שיר) הוא המנהל האדמיניסטרטיבי של שתי החברות, הוא העוסק בכל העניינים המנהלתיים, לרבות שיווק ומכירות, ניהול מו"מ, חתימת חוזים, וניהול הליכים משפטיים, והוא זה שטיפל מטעם התובעים בכל העניינים הקשורים לתובענה זו. הגב' חסיה סטבינסקי היא התובעת 3 בתיק זה, אולם היא לא העידה בביהמ"ש ולא נטלה כל חלק בניהול התובענה, ולעומת זאת, בעלה, זאב סטבינסקי, שבאופן פורמלי איננו בעל דין ואיננו צד לתובענה, הוא שניהל את התובענה מתחילתה ועד סופה, בשם כל התובעים (להלן, לשם הנוחות בלבד, ועל אף שהדבר איננו נכון, אכנה את מר זאב סטבינסקי בשם "התובע").

3.הנתבעת 3 היא חברה רשומה כדין בישראל, אשר מנהלת עבור קיבוץ כפר חרוב שברמת הגולן את פרויקט ההרחבה הקהילתית של הקיבוץ. היא איננה הקבלן הבונה. היא מספקת שירותי ניהול לפרויקט.

הנתבע 4 (באמצעות חברה בשליטתו) הוא אחד משני בעלי המניות והמנהלים בחברה זו. הוא משמש כמנהל פרויקט ההרחבה, מטעם הנתבעת 3.

ההשתלשלות העובדתית

4.בני משפחת סטבינסקי התעניינו בהעתקת מקום מגוריהם ממרכז הארץ לקיבוץ כפר חרוב שבגולן. הם היו מועמדים להתקבל לפרויקט ההרחבה בקיבוץ כפר חרוב, וביום 27/6/04 חתמו עם חברת ד.ש.ר. יזמות ובניה (1995) בע"מ על שני חוזים לבניית שני בתים עבורם, בהרחבה של כפר חרוב. ביום 20/10/04 רכשו בני משפחת סטבינסקי את המגרשים 205, 206 בכפר חרוב. הכוונה לכך שבתאריך זה חתמו הם על חוזי פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל ועם הנתבעת 1, לגבי שני המגרשים הנ"ל. בחוזי הפיתוח נקבע כי "המועד להשלמת הבניה" הוא יום 10/10/07.

5.במקביל לכך ביקשו הם להקים בגולן שני פרויקטים (מיזמים), האחד – מיזם של התובעת 1, בתחום של שיווק מוצרים באינטרנט וביצוע עבודות תיכנות. השני – מיזם של התובעת 2, בתחום של ייצור ושיווק מוצרי קוסמטיקה מים המלח. המיזם של התובעת 1 דרש לקיים תחילה קורס להכשרת עובדים, שעם סיומו, יעבדו במיזם זה, בגולן. הם פנו אל הנתבעת 1 בבקשה לקבלת סיוע התיישבותי מותנה (סה"מ). כפי שצוין בפתח הדברים, סיוע זה ניתן, ע"י חבל הגולן של הנתבעת 1, רק לתושבי הגולן. בני משפחת סטבינסקי לא היו (באותה עת, וגם לאחר מכן) תושבי הגולן. למרות זאת, מאחר שנציגי הנתבעת 1 התרשמו לטובה מהמיזמים המוצעים, ומהבטחת התובע שהדבר יספק לפחות תשעה מקומות עבודה חדשים בגולן, ומאידך, ידעו שמשפחת סטבינסקי כבר רכשה שני מגרשים בכפר חרוב שבגולן, והתקשרה עם קבלן לבניית שני בתים למגוריהם במקום זה, החליטה ועדת הסינון הראשונית לקדם את התהליך. לא שויתרו להם על תנאי יסודי זה, של מגורים בגולן, אלא נהגו עמם לפנים משורת הדין, וזאת מתוך ידיעה שהם החלו בתהליך הבניה של הבתים בכפר חרוב, ואמורים לסיימו בתוך פרק זמן סביר, ואז יעברו להתגורר בגולן (סע' 12, 17 לתצהיר גואלמן). בין היתר נלקחה בחשבון גם העובדה שהמיזם של התובעת 1 דורש קורס הכשרה מקצועית בן 10 חודשים, ולכן ההערכה של גורמי הנתבעת 1 היתה, שבפרק זמן זה, בני משפחת סטבינסקי יתקדמו בבניית הבתים "ואז למעשה הכסף או התקציב יינתן לו בלי שום חריגה יוצאת מן הכלל" (פרו' עמ' 99 ש' 10 – 18).

6.ועדת הסינון הראשונית אישרה אפוא להמשיך את התהליך, והתובעים הופנו על ידה להכנת תיק עיסקי. התובעים הגישו שתי תוכניות עיסקיות מפורטות (אחת של התובעת 1, אחת של התובעת 2), שהוכנו ע"י יועץ כלכלי בשם משה לוי. עפ"י התוכנית העיסקית של התובעת 1, היא תשקיע כ- 383,000₪ ברכישת ציוד מיחשוב, ציוד משרדי, ומערכות תקשורת, כשמתוך סכום זה, 194,000₪ ימומנו מהון עצמי של התובעת 1, ו- 189,000₪ ימומנו באמצעות "תקציב מתיישב" מאת הנתבעת 1. עפ"י התוכנית העיסקית של התובעת 2, היא תשקיע כ- 430,000₪ ברכישת ציוד מיחשוב, ציוד משרדי, ומערכות תקשורת, כשמתוך סכום זה, 241,000₪ ימומנו מהון עצמי של התובעת 2, ו- 189,000₪ ימומנו באמצעות תקציב הנתבעת 1.

7.בשלב הבא הגיע התהליך ל"ועדת שיפוט פרויקטים" של הנתבעת 1. ועדת שיפוט פרויקטים, ביום 16/12/04, דנה בפרויקט של התובעת 1 (שיווק מוצרים באינטרנט וביצוע עבודות תיכנות), והחליטה לאשר לתובעת 1 את מלוא הסיוע שנתבקש, היינו, 190,000₪. בפרוטוקול הועדה צוין כי מטרת ההשקעה היא קניית ציוד מיחשוב, כי מיקום העסק יהיה בקצרין, וכי תקציב זה כפוף לקבלת אישור משרד העבודה והרווחה להכשרה פנים מפעלית. ביום 17/1/05 דנה ועדת שיפוט פרויקטים בפרויקט של התובעת 2 (ייצור ושיווק מוצרי קוסמטיקה מים המלח) והחליטה לאשר לתובעת 2 את מלוא הסיוע שנתבקש, היינו, 180,000₪. בפרוטוקול הועדה צוין כי מטרת ההשקעה היא רכישת ציוד מיחשוב, וכי מיקום העסק יהיה בכפר חרוב.

8.לאחר אישורה של ועדת שיפוט פרויקטים, מופנה היזם לאגף חוזים ובטחונות בחבל הגולן של הנתבעת 1, ומקבל הנחיות מהן הבטוחות הנדרשות. אחרי שהוא מסיים להסדיר את כל הבטוחות והמסמכים הנדרשים, אגף חוזים ובטחונות של הנתבעת 1 בירושלים מאשר שהכל תקין, ואפשר "להפעיל" את התקציב, ולשחרר הכספים ליזם (פרו' עמ' 100 ש' 5 – 10, עמ' 101 ש' 7 – 12). כדי לקבל הכסף בפועל, עליו להציג בפני הנתבעת 1 את החשבוניות המוכיחות שאכן רכש את הציוד (שלצורך רכישתו אושר הסיוע), ואזי הוא זכאי לקבל מהנתבעת 1 סך השווה ל- 50% מכל חשבונית (מכיוון שבמקרה דנן הסיוע שנתבקש, ואושר, הוא בגובה 50% מההשקעה) (עמ' 93 ש' 15 – 19).

9.הזכרתי את נושא הבטוחות, וכאן יש להבהיר כי הסיוע הניתן ניתן כהלוואה למתיישב, לתקופה של 30 שנה. במהלך 10 השנים הראשונות המתיישב אינו נדרש לפרוע את ההלוואה או איזה חלק ממנה. בתום 10 השנים הראשונות, 75% מסכום ההלוואה הופך להלוואה עומדת, משמע – המתיישב פטור מלפרוע אותה, אך 25% מסכום ההלוואה כן עומדים לפרעון, ועל המתיישב לפרוע חלק זה של ההלוואה, בתשלומים שנתיים, משך 20 שנה. יתר על כן, בהתקיים תנאים מסוימים כגון אי השקעת כספי ההלוואה במטרות ההלוואה, במקרה דנן: שיווק מוצרים באינטרנט; או אי פרעון אותו חלק של ההלוואה, העומד לפרעון; או אם המתיישב הפסיק להתגורר דרך קבע ביישוב, במקרה דנן: כפר חרוב; או אם המפעל שבגינו קיבל המתיישב את הציוד הפסיק פעילותו, ועוד ועוד. זכאית הנתבעת 1 להעמיד לפרעון מיידי את כל יתרת ההלוואה, ובמקרה כזה, על המתיישב לפרוע לנתבעת 1 את כל ההלוואה, לרבות ההלוואה העומדת, במלואה.

כגון אי השקעת כספי ההלוואה במטרות ההלוואה, במקרה דנן: שיווק מוצרים באינטרנט; או אי פרעון אותו חלק של ההלוואה, העומד לפרעון; או אם המתיישב הפסיק להתגורר דרך קבע ביישוב, במקרה דנן: כפר חרוב; או אם המפעל שבגינו קיבל המתיישב את הציוד הפסיק פעילותו, ועוד ועוד.

ציינתי דברים אלה כדי להבהיר מדוע לכספי "סיוע" (שהם, לכאורה, מענק) נדרשים בטחונות.

10.קורס ההכשרה המקצועית, שנקרא קורס "תיכנות אפליקציות אינטרנט", אכן נתקיים, בקצרין, בשיתוף ובמימון של משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, והתלמידים סיימו את הקורס וקיבלו תעודות גמר של משרד התמ"ת (ת/3).

11.כאמור לעיל, הסיוע אושר לתובעות ע"י ועדת שיפוט פרויקטים בתאריכים 16/12/04, 17/1/05. ביום 5/4/05 פנה מר ניר הולנדר, מרכז פרויקטים בחבל הגולן של הנתבעת 1, במכתב אל התובע, זאב סטבינסקי (נ/3), ובו כתב כי –

"...הינכם מתבקשים לדווח בהקדם האפשרי על התקדמות מוכחת של הפרויקט, שאם לא כן, ניאלץ לבטל את האישור שניתן לכם, על מנת לשחרר תקציבים לטובת יזמים אחרים הזקוקים לסיוע.